חוגים לילדים

לפעמים נדמה לי שלא נותנים לילדים להיות ילדים, הופכים אותם למעין תוכנה שכל הזמן לומדת את עצמה לדעת. בבתי הספר עוסקים בעיקר בלימודים, בחוגים של אחר הצהריים מנסים להעשיר אותם בעוד ידע ועוד תחום דעת. לפעמים שוכחים שהם לא רק מוח וגוף שצריך להתמקצע, הם גם נפש שיש לטפח ולערסל בחום, יצור חברתי שיש לתת לו את האפשרות לאינטראקציה חברתית מהנה עם ילדים אחרים. ילדים הם חלק ממערכת הטבע וצריך לתת להם כישורים להתמזגות הרמונית עם הטבע.

אני זוכרת שבילדותי החוגים היו בעיקר כהעשרה לנושאים שלא נגעו בתחומי דעת בהם עסקנו בבית הספר. הייתי בתזמורת העירונית. המפגש הראשון שלי עם התזמורת היה במסגרת ביקור כיתתי שבעקבותיו רוב ילדי הכיתה הצטרפו לתזמורת. בתחילה למדנו לנגן בחליל, די מהר אחר כך התאימו לכל אחד כלי נגינה לפי הגוף, הנטייה האישית ונדמה שבעיקר לפי הכלי שהיה פנוי בתזמורת… מהר מאוד צרפו אותנו כולנו לתזמורת. את אלה שהיו בעלי אוזן מוזיקלית מעודנת ואת אלה שפחות, את אלה שנגנו ברמה גבוהה ואת אלה שפחות. בתזמורת למדנו איך להשתלב אלה בנגינה של אלה, איך להיות נגן המתחשב בנגנים האחרים, איך להוסיף בנגינה לתזמורת כולה מבלי לנסות "לגנוב" את ההצגה. זו הייתה מערכת שעבדה יחד בהרמוניה, ההצלחה והכישלון היו של כולנו. מעבר ללימוד הנגינה היה משהו שהוא אפילו חשוב יותר בעיניי, לימוד של מערכות יחסים, אומנם בין כלי נגינה אך מהם למדנו מערכות יחסים בין ילדים.  שמעתי פעם את מיכאל לייטמן אומר דברים חכמים בנושא.

הייתי גם בצופים. קבוצות ילדים שהגיעו לפעולות חברתיות בחיק הטבע. למדנו מערכות יחסים, התבוננו בטבע, למדנו איך להתנהל בכבוד ובהערכה לטבע שאנחנו חלק ממנו. למדנו על התחשבות בחי ובצומח. הג'ימבורי היה גולת הכותרת. פעם בשנה יציאה למס' ימים בטבע כשאנחנו בונים את המחנה בצורה המשתלבת לחלוטין בטבע מבלי לפגוע בטבע. למדנו להשתמש בחומרי טבע מבלי להשחיתם. כל אחד מאתנו היה בתורנויות מטבח, ניקיון המחנה וכו'. שרתנו את עצמנו ולא איזו חברת קבלנית עבדה בשבילנו הילדים.

גם בחוג הבלט בו השתתפתי עבדנו תוך שיתוף פעולה. ההופעה השנתית שלנו הייתה קבוצתית. לא היה סולו של הרקדנית המצטיינת. היינו קבוצה שרקדה יחד תוך השתלבות הרמונית זו בזו. אחת עבור כולן וכולן עבור אחת. חוגים זה דבר טוב ומועיל, אם מכוונים אותם נכון אל עבר מטרה חברתית.