הצילו מתבגרים בבית

ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות. כמה פעמים שמענו את המשפט הזה והאמת אני לא סגורה עם עצמי שאני מסכימה עמו. כשהילדים קטנים הם לחלוטין בשליטתנו, שומעים בקולנו וקל לנו להוביל אותם בכוון שנראה לנו ראוי לנכון. בשנים הראשונות נבנית ביננו תקשורת ומערכת יחסים שלכולם ברור מה מקומו ואין הרבה ויכוחים. אנו ההורים עוזרים לילדים למצוא את מקומם במשפחה על ידי הרגשת שייכות, אחריות ועידוד כשקשה וכל אלו ועוד מקנים לילד הרגשת ביטחון ועצמאות ולמרות שילדים תמיד בודקים גבולות כי כך הם גדלים ומתפתחים, היחסים תמיד הרבה יותר קלים מיחסי הורים למתבגרים. תקשורת טובה ביננו מבוססת על היכולת שלנו להתאים את עצמנו מול האדם השני, כולנו סך הכול כל הזמן חושבים לטובת עצמנו ויחד עם זה צריך להתחשב עם האחר. כאשר בילד שלנו מתבגר וכבר לא קל לנתב אותו לפי רצוננו, לילד יש כבר דעות והסתכלות על החיים בדרכו שלו ובמיוחד בגיל ההתבגרות שברובם מתקיים תהליך של מרד נעורים. אז כך יוצא שאנו עומדים לא פעם במצבים של ויכוח או סתם הרגשת ריחוק מילדנו כי אנו ההורים לרוב מבינים את המצב כי גם אנחנו חווינו אותו וקל לנו יותר לקחת צעד אחד או שניים אחורה ולחשוב לטובת הילד ולא להיכנס למתחים מיותרים. זה לא נקרא וויתור אלא יותר נכון התחשבות וגמישות מצדנו ההורים. מה שמאד קשה ליישום אצל המתבגר, כשכל דבר נראה בעל חשיבת מוגזמת ובלתי מתפשרת. העזרה הכי טובה שלנו ההורים לילדים בגיל הזה היא דוגמה אישית, להראות להם איך אני מתפשר, מתגמש וחושב איך אני למרות מה שאני הייתי רוצה עכשיו, בכל זאת מתאים את עצמי לאחר ובכך טוב לכולנו. גם בגיל ההתבגרות ילדים זקוקים לגבולות ברורים ויציבות בדעתנו כלפיהם. ההורים תמיד יהיו מודל לחיקוי גם אם הילדים יאמרו אני בחיים לא אהיה כמו הורי, לטבע חוקים משלו וכך אנו בנויים. אנו סופגים וקולטים מהורינו הכול לטוב ולרע. הילדים לומדים על מערכות יחסים ותקשורת בין אישית בתוך המשפחה וככל שאנו ההורים נהיה ערים לכך ונשמש דוגמה טובה עבור הילדים, הם יגדלו לאנשים שיודעים להסתדר בחברה בצורה טובה מועילה לכל המערכת הכללית. אז מה עדיף חוסר שינה וניקיון בלתי פוסק אחרי הקטנטנים או לעזור לאנשים הקטנים האלה להתפתח למבוגרים יפים וטובים לסביבתם?

המשפחה החדשה

דרך אגב, אפשר להרחיב על הנושא הקודם באתר https://delight.co.il .
במשפחות של ימינו להבדיל מתקופת ילדותנו הכול הרבה יותר פתוח, כולם מעורבים בגלוי עם מה שקורה לכולם. פעם ההורים הסתירו כמעט הכול מהילדים לא שזלזלו ביכולות שלהם, פשוט כך היה מקובל. גם מילה של הורה הייתה קביעה וזהו לא היה ניתן לערער על כך. היום מתייחסים לילד אולי לא כחלק שווה להורים אבל בהחלט כחלק שדעתו לא פחות חשובה משל ההורה, יש שיח על כל דבר והילד הוא חלק בלי נפרד מקבלת ההחלטות. בשנים האחרונות החיים השתנו מאד והשיח בין מתבגרים שונה לחלוטין מבעבר, אנו ההורים נשארנו מאד תקועים בתבניות הישנות שלנו מאחור ואם אנו רוצים יחסים טובים עם ילדנו, שתהיה לנו תקשורת חיובית ומקרבת, אנו חייבים לעשות צעד לקראתם ולהתאים את עצמנו אליהם. לדבר אליהם בגובה העיניים ולשתף אותם כמה שאפשר, היום המתבגרים ערניים ומפוקחים לסובב אותם, המדיה והתקשורת פורסים בפניהם את כל העולם בצורה גלויה ללא פילטרים ולרוב הם נחשפים לחומרים קשים לצפייה ולעיכול. הילד של פעם גדל בסוג של חממה, זוכרים סיפורי חסידה וכדומה? היום כשאנו מחנכים את דור העתיד חשובה הדוגמה האישית, אני לא מציג לו איזו תמונה שקרית יפה וורודה, אני צריך להראות לו הלכה למעשה איך אני מתמודד עם הרצונות שלי שלרוב לא עולים בקנה אחד עם האדם שמולי. ההתנהגות שלי מול האחר היא שתבנה את דעתו של הילד, כל מה שהוא ילמד בבית מהיחסים שלנו כבני משפחה את כל זה הוא ייקח לחיים העצמאיים שלו כי כול מה שאנו סופגים בזמן הילדות והנעורים שלנו נשאר בנו טבוע לעד. כשאנו מבינים שאנו חיים היום בעולם שכולו מקושר ומחובר, עולם גלובאלי אינטגראלי החינוך מתחיל במשפחה, קודם בנו ההורים שמבינים שחייבים לעבוד על יחסים טובים בין כולם ואת זה אנו נראה לילדים וחשובה מאד הדוגמה כי לא יעזרו כאן המילים והסיסמאות אנו לומדים בעיקר מדוגמה אישית. כשהחינוך להתחשבות באחר כמו שכתוב בהרחבה באתר https://laitman.co.il/ וההבנה שאם לאחר יהיה טוב אז בהכרח גם לי יהיה טוב יוביל לאנושות טובה יותר, לנו במשפחה ולילדים שיצאו לחייהם ולבניית משפחות משלהם.